זלסקו ואח' נ' בזק בינלאומי בע"מ

פסק דין

1.בתביעה שבפניי עותרים התובעים, שהינם אח ואחות, לחייב את הנתבעת לשלם להם את הסך של 10,000 ₪.

כאן המקום לציין כי מטיעוני התובעים, כעולה מכתב התביעה ומדבריהם בישיבת יום 29/9/13, לא ניתן להבין אם הסכום הנ"ל נתבע ע"י שני התובעים או רק ע"י תובע 1 (להלן: "התובע"), שהוא לכאורה הניזוק, שכן לפי הנטען בכתב התביעה, הסכום של 10,000 ₪ הוא פיצוי בגין הפגיעה בזכויות הפרט של התובע.

2.מכתב התביעה ומדברי התובעים בישיבת יום 29/9/13, עד כמה שהצלחתי להבין, עולה כי עיקר טענותיהם של התובעים הינן בגין חיובם ע"י הנתבעת לשלם עבור שירותים שלא הוזמנו ו/או שהתובעים או מי מהם ביקשו להפסיקם ובגין מניעת האפשרות מהתובע לגלוש באינטרנט.

לטענת התובע, כעולה מכתב התביעה ומעדותו, לפני כ 3.5 שנים הוא פנה אל הנתבעת "על מנת לשוחח עם הבן שלי שנמצא בלונדון". לאחר ששוחח עם בנו מספר פעמים שלח לו בנו מחשב נייד, על מנת שיוכלו לשוחח באמצעות הסקייפ, (שאז השיחה אינה עולה) ולא דרך קו טלפון. מכיוון שאין לו כרטיס אשראי הוא ביקש מאחותו, נתבעת 2 (להלן: "הנתבעת"), שתתחבר עבורו לחב' נטויז'ן (שהינה ספקית גישה לאינטרנט) והוא ישלם לה (לנתבעת) כל סכום בו תחויב בגין שירותי הגלישה שתספק חב' נטויז'ן. בדיעבד, אחרי כשנה וחצי, התברר לו כי למרות ששוחח עם בנו, השוהה בלונדון, רק 3, 4 פעמים, המשיכה הנתבעת לחייבו בתשלום עבור שירותי טלפון. החיוב נעשה באמצעות חיוב כרטיס האשראי (ויזה) של התובעת. בהקשר זה ראוי לציין כי בכתב התביעה מביע התובע תמיהה כיצד הנתבעת "התחבר(ה) לויזה של אחותי וגבה ממנה סכומים מכובדים, ללא ידיעתי".

עוד טוען התובע כי בחודש יולי 2012 הגיעה לביתו דרישה לתשלום סכום של כ 200 ₪. הוא פנה לנתבעת כדי לברר מה פשר הדרישה, שהרי הוא אינו משוחח באמצעות הנתבעת, אולם הוא לא נענה לפניותיו. לא רק שפניותיו לא נענו, אלא שהנתבעת "עלתה" על המחשב שלו ולא אפשרה לו להשתמש בשרותי האינטרנט של נטויז'ן תקופה של כ 3 חודשים והדבר גרם לו עוגמת נפש רבה, שכן נמנעה ממנו האפשרות לראות את הילדים והנכדים שלו.

3.לטענת הנתבעת, כעולה מכתב ההגנה ומדברי נציג הנתבעת בישיבת יום 29/9/13, התובע הצטרף ב 15/6/12 לחבילת שיחות ליעדים בחו"ל ולחבילת גלישה הכוללת הן תשלום בגין תשתית האינטרנט של חברת בזק והן תשלום בגין הגישה לאינטרנט של חברת בזק בינלאומי. בעת ההצטרפות לחבילות הנ"ל מסר התובע לנתבעת את פרטי כרטיס האשראי של אחותו, התובעת. שירותים אלה סופקו לתובע ע"י הנתבעת במשך חודשים רבים, נשלחו לתובעת חשבוניות חודשיות ובהן פרוט החיובים והתובעים או מי מהם היו מודעים לחיובים אלה. לאחר מספר חודשים בהם שילם התובע, באמצעות כרטיס האשראי של התובעת, עבור השירותים שסופקו לו על פי החבילות שרכש, ביטלה התובעת, ב 31/7/12, באופן חד צדדי את אמצעי התשלום והתובע החל לצבור חוב בגין השירותים שסופקו לו. רק ב 6/9/12 פנו התובעים לנתבעת, לראשונה, בבקשה לביטול חבילת הגלישה אולם לא ביקשו את ביטול חבילת השיחות לחו"ל. רק ב 11/12/12 ביקשו התובעים להתנתק גם משרותי השיחות לחו"ל.

עוד נטען ע"י התובעת כי, היא לא מנעה ולא יכולה הייתה למנוע מהתובע להשתמש בשירותי האינטרנט של נטויז'ן.

4.לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ושמעתי את עדויות הצדדים הגעתי למסקנה כי התובע, שהינו אדם פשוט ולא מתמצא בעולם התקשורת והאינטרנט, נתפס לשורה של טעויות. כאשר התקשר – הוא ישירות או באמצעות אחותו – לנתבעת במטרה לשוחח עם בנו השוהה בלונדון, הוא הזמין, למעשה, חבילת שיחות לבריטניה, שכללה 200 דקות שיחה בעלות של 18 ₪ לחודש. במסגרת ההתקשרות ניתנו פרטי כרטיס הויזה של התובעת כאמצעי תשלום וכך "בזק בינלאומי התחבר לויזה" של התובעת וגבה ממנה כספים. הנתבעת אינה יכולה ל"עלות" על המחשב של התובע ואינה יכולה למנוע ממנו גלישה באינטרנט באמצעות חב' נטויז'ן. כך שאם אמנם נמנעה ממנו האפשרות לגלוש באמצעות נטויז'ן, לא הנתבעת היתה הגורם האחראי לכך. לכן דין כל טענותיו באשר ל"פגיעה בזכויות הפרט" שלו ו/או באשר לעוגמת הנפש שנגרמה לו כתוצאה מחוסר האפשרות לגלוש באינטרנט, להדחות.

5.כל שנותר הוא להכריע בשאלה האם התובעים או מי מהם חויבו שלא כדין באשר לשירותים שסיפקה הנתבעת.

אשר לחבילת השיחות לחו"ל – הוכח כי שירות זה הוזמן ע"י התובע, באמצעות התובעת. היא עצמה הודתה בכך (עמ' 3 לפרוטוקול, שורות 20, 21). לכן החיובים בגין שירות זה עד ל- 11/12/12 היו כדין.

אשר לחבילת האינטרנט (תשתית + גלישה) - שוכנעתי כי שירות זה לא הוזמן ע"י התובעים או מי מהם. אני מאמין לתובע כי כל שביקש הוא שיתאפשר לו לשוחח בטלפון עם בנו השוהה בלונדון. אני גם מאמין לו כי במועד בו הוזמנה חבילת השיחות לבריטניה כלל לא היה לו מחשב ולכן לא הייתה לו כל סיבה להזמין אצל הנתבעת חבילת אינטרנט. אני גם מאמין לתובעת שכל מה שהזמינה עבור התובע הוא חבילת שיחות לבריטניה.

ראוי לציין שהזמנת החבילה הייתה טלפונית ולא בכתב. נראה לי שנפלה אי הבנה בעת ההזמנה ונציג/ת הנתבעת שקיבל את ההזמנה טעה/תה לחשוב שהוזמנה גם חבילת אינטרנט.

אני ער לכך שהתובעת יכלה לגלות, מעיון בחיובי הויזה, כי היא מחויבת מדי חודש בסכום של קרוב ל 100 ₪ ולכן הייתה, לכאורה, מודעת לכך שהיא מחויבת עבור יותר מ 18 ₪ לחודש (עלות חבילת השיחות לבריטניה), אולם בתוך עמי אני יושב ואני יודע כי לא מעט אנשים כלל אינם מודעים לחיובים השונים המופיעים בכרטיסי החיוב שלהם. אני מאמין לתובעת שרק באפריל 2012 שמה לב לחיובים אלה.

אני סבור כי בנסיבת המקרה יש לחייב את הנתבעת להחזיר לתובעים את כל הסכומים שנגבו עבור חבילת הגלישה, שכאמור לא הוזמנה ע"י התובעים.

7.סיכומו של דבר ולאור כל האמור לעיל, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעים, תוך 30 יום מהיום, סכום השווה לחיובים שחויבה התובעת עבור חבילת הגלישה. מאחר שהסכום אינו ידוע לי, אינני נוקב בסכום. אם תהיה מחלוקת בין הצדדים באשר לגובה הסכום, יוכלו לפנות לביהמ"ש במסגרת תיק זה, על מנת שאכריע במחלוקת.

כן אני מורה לנתבעת למחוק את החוב של 200 ₪ ו/או כל סכום אחר שהיא דורשת מהתובעים או ממי מהם.

בנסיבות המקרה, כל צד יישא בהוצאותיו.

ניתן היום, ב' חשון תשע"ד, 06 אוקטובר 2013, בהעדר הצדדים.

חתימה